רקע, מתוך אתר "עיר עמים"

www.ir-amim.org.il

2004-1967
לאחר שישראל סיפחה את מזרח ירושלים ב-1967, רשויות התכנון של ממשלת ישראל הכינו תוכניות מתאר חדשות לאזור שמסביב לעיר העתיקה. מטרתן של תוכניות אלה, ובמיוחד תוכנית מתאר עמ/9 אשר אושרה ב-1976, היתה לבסס את האינטרסים הישראליים באגן ההיסטורי. אזור זה כולל שכונות פלסטיניות מרכזיות כגון סילוואן, א-טור, ושיח' ג'ראח. רכיב מפתח בתוכניות אלה היה ייעוד כל האזור שמסביב לחומות העיר העתיקה כשטח ציבורי פתוח - אזור המגיע בקצה הדרום-מזרחי לוואדי קדרון, באזור הידוע כ'עמק המלך' או אל-בוסתאן.

במרוצת השנים, לאור האילוצים הדמוגרפיים החמורים (האוכלוסייה הפלסטינית במזרח ירושלים גדלה מ-70,000 איש ב-1967 למעל 250,000 איש כיום) וההגבלות שהטילה ישראל על בניה פלסטינית במזרח ירושלים, שורות של בתים פלסטינים נבנו ללא היתרי בניה באזור הפתוח של אזור אל-בוסתאן שבסילוואן.

עד לשנת 1994, הרשויות הישראליות לא נקטו בצעדים כלשהם כנגד בעלי הבתים הפלסטינים. לאחר 1994, ננקטו הליכים משפטיים כנגד 23 בתים.

2008-2004
ב-11 בנובמבר 2004, במכתב רשמי למנהל המחלקה לפיקוח על הבנייה, מהנדס העיר אורי שטרית הורה על פינוי הבתים הפלסטינים מאזור אל-בוסתאן. הוראה זו נחשפה ב-2005, והתושבים הפלסטינים פנו ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לעצור את ההריסות המתוכננות אשר איימו על 88 בתים באזור.

ראש העיר, אורי לופוליאנסקי, הסכים לדחות את תוכניות ההריסה - בעיקר בשל התנגדויות בינלאומיות, ולאפשר לתושבים להציג תוכנית בנייה (תב"ע) חלופית אשר תביא בחשבון את צרכי הפיתוח של התושבים, כמו גם את הצורך בשטח ציבורי ירוק. התושבים קיבלו על עצמם את המשימה, ותוכנית חלופית זו (תב"ע 11641) הוצגה בפני מחלקת התכנון בעירייה באוגוסט 2008.

באותה תקופה, העירייה יזמה תוכנית בנייה משלה לאזור (תב"ע 11555), בהתאם לתפיסה המחודשת של אזור בוסתאן כחלק מגן לאומי. ב-11 באוגוסט 2008, מהנדס העיר הוציא מסמך רשמי בו נכתב כי התוכנית שהגישו התושבים לא תזכה להתייחסות בחודשים הקרובים, מכיוון שהתוכנית שהגישה העירייה עצמה נמצאת כעת תחת דיון.

התפתחויות אחרונות
ב-5 בנובמבר חזרה העירייה למדיניות הריסת הבתים, בהורסה שני בניינים בשכונה. בכך נראה שנפתח שלב חדש במדיניות העירייה באזור.

ב-17 בפברואר דחתה ועדת התכנון המחוזית את תוכנית התושבים. לטענת העירייה, הדבר נעשה מכיוון שהאזור "מיועד לשמש כריאה ירוקה תושבי סילוואן וכגן לאומי".

הרקע הפוליטי
כל האזור של סילוואן/ראס אל-עמוד מדרום וממזרח לעיר העתיקה הוא בעל חשיבות עליונה בכל משא ומתן ישראלי-פלסטיני בנוגע לירושלים.

על פי מתווה קלינטון, אזור זה, על כ-50,000 תושביו, יהווה בעתיד חלק מהבירה הפלסטינית. יחד עם זאת, בשל קרבתו לרובע היהודי שבעיר העתיקה, ולאור חשיבותו ההיסטורית כאתר בו ישבה ירושלים המקראית מתקופתו של דוד המלך, בעשורים האחרונים נעשו מאמצים ישראליים חד-צדדיים בכדי לחזק את אופיו היהודי של האזור. מאמצים אלה כוללים פעילות ממשלתית ישראלית, כמו גם פעילות מצד ארגוני מתנחלים דתיים, ובראשם עמותת אלע"ד ועטרת כוהנים, בחסות הממשלה.

בשנים האחרונות הואץ קצב הפעילויות הללו, כולל ייעוד חלק נכבד משכונת סילוואן, ובכללה אזור אל-בוסתאן, כגן לאומי. נכון לעכשיו, הגן הלאומי 'עיר-דוד', אשר הוקם סביב ובתוך הבתים הפלסטינים הסמוכים לאזור בוסתאן, מופעל על ידי עמותת אלע"ד. בנוסף, עמותת אלע"ד מנהלת מזה זמן - בתיאום עם רשות העתיקות הישראלית - חפירות שנויות במחלוקת מסביב ומתחת לבתי תושבים פלסטינים בסילוואן. לבסוף, הרשויות העירוניות מפקיעות לאחרונה אדמות פלסטיניות בכדי להקים חניונים ושירותים אחרים עבור פרוייקט עיר-דוד; וכן קודמו תוכניות לבניית מוסדות יהודיים בתוך שכונה זו, הסובלת גם כך מצפיפות-יתר.

בו בזמן, הרשויות הזניחו והתכחשו לצרכי הפיתוח של האוכלוסיה הפלסטינית בסילוואן בכלל ובאזור אל-בוסתאן בפרט. מציאות זו יצרה מצב בו לתושבים הפלסטינים, אשר רבים מהם חיים כיום בתנאי העוני והצפיפות מהקשים ביותר במזרח העיר, אין כל אפשרות חוקית שתענה על צרכי הדיור שלהם.